על החגים 2017-12-10T10:44:50+00:00

על החגים

חג הסיגד

חג הסיגד הינו חג משמעותי ביותר עבור יהודי אתיופיה. השם "סיגד" הוא מהשורש סג"ד – סגידה, השתחוות והיא מסמלת את האמונה באל.
החג חל בכ"ט בחשוון – חמישים יום לאחר יום הכיפורים, והקהילה מציינת בו את חידוש הברית בין העם לאלוקיו ולתורתו, זכר לאמונה המחודשת שכרתו עזרא ונחמיה בין עם ישראל ואלוקיו במאה החמישית לפני הספירה – עם תחילת השיבה לארץ מגלות בבל.

יהודי אתיופיה שמרו על החג באדיקות רבה לאורך הדורות והוא שימש להם עוגן מרכזי כקבוצה הומוגנית יהודית ששרדה בגלות.
בחג הסיגד, יהודי אתיופיה נושאים תפילות ותחנונים לשיבה לציון, והקהילה כולה עורכת חשבון נפש ציבורי, המצטרף לחשבון הנפש שנערך חמישים יום קודם לכן ביום הכיפורים.

בישראל, בני הקהילה האתיופית חוגגים את חג הסיגד מדי שנה בשנה בעלייה לירושלים ובתפילה. טקס תפילת החג מתקיים באזור הטיילת בארמון הנציב ובכותל המערבי, שם מתכנסים בני העדה האתיופית לחגוג את החג ולחזק את זיקתם לשורשיהם ולתרבותם. בני העדה האתיופית מתכנסים יחדיו, נושאים תפילות לשמירת הברית עם ה' וקוראים קטעים מספר נחמיה ומספר ויקרא העוסקים בחידוש הברית עם ה'.
עם השנים, קיבל החג גון ציבורי, ואישי ציבור רבים משתתפים בטקס החג.
בשנת 2008 , חקקה כנסת ישראל את "חוק חג הסיגד" – הקובע חג זה כחג רשמי במדינת ישראל.

חג הולדת הנביא מוחמד
(מווליד א-נבי)

הנביא מוחמד נולד בעיר מכה בשנת 570 לספירה. יום הולדת הנביא חל בשנים עשר לחודש רביע אל אוול, החודש השלישי בלוח השנה המוסלמי. המועד לא נחגג בתקופה העתיקה של האיסלאם ולכן ישנה מחלוקת בעולם המוסלמי סביב ציון חג הולדת הנביא מוחמד כאשר חלקים מן העולם המוסלמי רואים בו כחידוש וסטיה מדרך האיסלאם.
זאת גם הסיבה שלא מדובר באחד החגים הגדולים או המרכזיים באיסלאם.

במקומות בהם הוא כן נחגג הוא מצוין בקריאת דברי שבח והלל למוחמד ולאללה. החגיגה הגדולה ביותר של החג נערכת במצרים עם טקסים רשמיים. גם בירושלים מצוין החג באכילת ממתקים המיוחדים למווליד.

חג חנוכה

חנוכה נחגג כל שנה בכ"ה בכסלו, לזכר הניסים שנעשו למכבים ב- 167-138 לפנה"ס. אנו חוגגים את ניצחון המכבים על היוונים והמתייוונים, ואת נס פך השמן הטהור.

המכבים לחמו ביוונים מבית סלאוקוס ששלטו בירושלים וסביבותיה. היוונים ניסו לעקור את הדת והאמונה היהודית, ולהשליט את הפילוסופיה היוונית על העם. הם גזרו גזרות אנטי דתיות רבות, ואף הצליחו לשכנע חלק נכבד מהעם לקבל על עצמם את התרבות ההלניסטית. בעקבות כך, חלק מהעם בראשות הכהנים מבית חשמונאי פתחו במרד נגד האימפריה, ועל אף שהיו מעטים מול רבים, ניצחו המכבים במספר קרבות גבורה.

בבית המקדש הדליקו כל יום שבעה נרות של שמן זית זך. השמן הטהור והנרות בבית המקדש לא שימשו לתאורה, אלא הן סימלו את השפעת האור האור האלוקי והטוב היוצא מבית המקדש לעולם כולו.
לאחר ניצחונם, המכבים חיפשו שמן זית טהור בכדי שיהיה ניתן לשוב ולהדליק את הנרות בבית המקדש, אך בשל העניין הסימבולי שבדבר, היוונים טימאו את כל השמנים שבמקדש. לאחר מאמצים רבים נמצא פך שמן קטן וטהור חתום בחותמו של הכה"ג. תכולת הפח הספיקה ליום אחד, אך בנס! השמן הספיק לשמונה ימים, בדיוק הזמן שלקח לייצר שמן חדש.

בעקבות ניסים אלו, נוהגים לחגוג את נצחון החשמונאים, ולהדליק נרות בשמונת ימי חג החנוכה.

חג המולד

חג המולד, החג בו הנוצרים חוגגים את הולדתו של ישוע. את סיפור הולדתו של ישוע ניתן למצוא בברית החדשה בבשורה על פי מתי והבשורה על פי לוקס, לפיהן ישוע נולד בבית לחם, במקום בו קיימת היום כנסייה שנקראת כנסיית המולד.

לחג הזה ישנם שני מועדים, הנצרות המערבית חוגגת אותו ב 25.12 והנצרות המזרחית חוגגת אותו ב 7.12 . רובה של הקהילה הנוצרית בירושלים מורכבת מהנצרות האורתודוכסית המיוצגת בין היתר על ידי הכנסיה הרוסית, הכנסיה היוונית, הכנסיה האתיופית והארמנית.

נובי גוד

חג השנה האזרחית החדשה, הנחגג ב 31.12- במאות אלפי בתים של יוצאי ברית המועצות, כמסורת אינטימית, יחד עם המשפחה הגרעינית וחברים, המקפלת בתוכה שנים של נוסטלגיה, תרבות, הומור וקולינריה.

בברית המועצות היה נוביגוד החג החילוני הלא קומוניסטי היחיד, ולכן אִפשר מקום חופשי יותר לאדם ולמשפחה. למרות הסטיגמות, אין לו קשר לחג הסילבסטר הנוצרי.

חג המולד האורתודוכסי

בשנת 1582 החליט האפיפיור הקתולי גרגוריוס ה 13- על מעבר ללוח שנה חדש במטרה לגשר על פער שגילו אסטרונומים בין יום ההשתות האביבית לבין המועד שנצפה בפועל. לוח השנה החדש ייקרא לימים הלוח הגרגוריאני והוא הלוח הנהוג עד ימינו אלו וידוע בשם לוח השנה האזרחי.

הפילוג בכנסייה, בעיקר בין הזרם הקתולי לזרם האורתודוקסי, לא פסח על ההחלטה על אימוץ המעבר ללוח השנה החדש. למעשה, עד ימינו אלה ארצות אורתודוקסיות ממשיכות להשתמש, לעניין פולחן ודת, בלוח השנה הקודם – הלוח היוליאני שהונהג על ידי יוליוס קיסר.

המשמעות המעשית היא שקיים פער של 13 ימים בין החגים הקתולים לחגים האורתודוקסים כולל בחג המולד-הקריסמס שהקתולים ומרבית הנוצרים בעולם חוגגים ב- 24 בדצמבר, ואילו האורתודוקסים, גם בישראל ובמזרח התיכון חוגגים ב- 7 לינואר לפי לוח השנה האזרחי (כאשר למעשה לפי לוח השנה האורתודוקסי – לוח השנה היוליאני, התאריך הוא 24 בדצמבר גם כן).

בשנים האחרונות ומתוך רצון לצמצם את הפילוג, מצליחות קהילות נוצריות רבות במזרח התיכון ובארץ (במיוחד בגליל אך לא בירושלים ובבית לחם) ליישם הסכם לאיחוד חגים – קריסמס לפי הקתולים ופסחא לפי האורתודוקסים.